רומנטיקה ירושלמית ינואר 13, 2017 15:38 2 Comments

במפגשי סדנאות מידי פעם עולה השאלה - "אז מתי יהיה לי זמן לרקום?", או "מתי את מספיקה לרקום?"... אני תמיד מספרת שאני כל כך אוהבת לרקום ולכן כל פעם שיש לי הזדמנות אני לוקחת את הרקמה איתי. הרקמה קלה ולא דורשת הרבה מקום. כך לרב תמצאו אותי עם תיק ובו קופסת החוטים שלי ורקמה בעבודה.




ועדיין הזמן העיקרי שבו אני רוקמת הוא בסופ"ש. כשאני מגיעה למפגשי משפחה ארוכים וטובים, לא עוברת חצי שעה וכבר אני עם רקמה ביד. לשמחתי כבר התרגלו אליי, כן אפשר לשוחח ולרקום בו זמנית :) זה מאד חברתי ולפחות כך נדמה לי שאני לא מפריעה לאף אחד...


כשאני בבית הורי, אמא שלי לפעמים מצטרפת אליי לרקמה וכשאני בשבתות אצל המשפחה של איתי בעלי, לרב הרקמה נותנת חשק לחמותי לסרוג...

אבל ההפתעה הכי משמחת הייתה שאביב, אחיין של בעלי, בחור גדול אחרי צבא ולקראת נסיעה לדרום אמריקה פנה אליי ושאל אם אני מוכנה לעזור לו לרקום מתנה לחברה שלו לפני שהוא טס....

טוב ברור שהתלהבתי!! התחלנו לתכנן יחד את העבודה. דיברנו על הדד ליין עד הטיסה, על תכים פשוטים או מורכבים וכמובן בחרנו צבעים
.

אביב הציע לרקום "I will be back" ואני כמובן שזרמתי עם הרעיון!


מיותר לציין שאביב לא רקם מעולם!! עם כל הגודל שלו הוא רקם כל כך עדין ומדויק והקפיד על כל תך ותך


כשלא היה מרוצה הוא לא ויתר, פרם והתחיל מחדש. כן, היה מי שהרים גבה מסביבנו אבל הרב מאד פרגנו ואנחנו היינו בשלנו, שבת ועוד שבת, יושבים ורוקמים.



לפני שבועיים, רגע לפני הטיסה העבודה הושלמה! (מבטיחה לעלות את הדוגמא בשלמותה).
בינתיים קיבלתי דיווח שנרשמה התלהבות רבה!
ואביב (שכבר נחת בארגנטינה), מקווה שתהנה מכל רגע ותשוב בשלום, אני מקווה שהצלחת לתת השראה לעוד כמה גברים...

תודה לניצן (אח של אביב) שצילם את תהליך העבודה ברגישות ובכישרון

שבת נפלאה, חמימה ויצירתית
תמר

SaveSaveSaveSaveSaveSaveSaveSaveSaveSaveSaveSaveSaveSaveSaveSaveSaveSaveSaveSaveSave